סוד הקליפות לפי מזל עקרב חיידקים וחמץ

מטרת החיידקים היא לפרק דבר מת ליסודות שלו כדי שניתן יהיה לבנות מאותם היסודות דבר חדש, טוב יותר, מתקדם יותר.
החיידקים לא פועלים על דברים חיים, אין להם יכולות לעשות זאת אלא הם מפרקים דברים מתים בלבד.

לדוגמא בגוף שלנו: אדם הכניס לעצמו רעלים בצורה כזו או אחרת (בעיקר חיסונים ותרופות של הרפואה המערבית אבל גם תזונה של מוצרים נמוכי מעלה), כתוצאה מכך, הרעלים הגיעו לכבד לפירוק אבל מכיוון והכבד יודע לפרק מצויין חומרים אורגניים ומתקשה לפרק חומרים אנ-אורגניים, הוא נפגע תוך כדי ניסיון הפירוק וחלק מהתאים שלו מתו. באותו רגע החיידקים שהיו במקום מאז ומתמיד, החלו לפעול ולפרק את התאים המתים. המטרה של הפירוק היא פינוי החלק המת ושימוש בחומרים כדי לייצר תאים חדשים תקינים ושמחים.

זהו עיקרון שכלל תחת מזל עקרב, כוכב מאדים ופלוטו.

פלוטו זה הכוכב שמסמל את אותו הפירוק, כמו לדוגמא תהליך פירוק גופת מת כאשר קוברים אותו מתחת לאדמה.דוגמא נוספת היא של אדם שזורק פרי מסויים והוא מתפרק לאחר זמן מה.פלוטו הוא גם השליט של 'העולם התחתון' כלומר גיהנום.

ויש לו הקבלה מסויימת למלאך המוות, ס"מ, שנשלט לפי חז"ל על ידי מאדים (מאדים ופלוטו שולטים שניהם על מזל עקרב). אולי שמאדים הוא המשחית הנמוך יותר שעושה את העבודה בפועל ופלוטו הוא המנהל הכללי של הסיטרא אחרא.

בכל מקרה אותם המלאכים המשחיתים שנשלטים תחת מלאך המוות, הם בחינה מדוייקת של חיידקים – יש להם יכולת לפגוע רק במה שמת!

ואיך מייצרים מוות? על ידי התנתקות מדרך עץ החיים. על ידי התנתקות מחוקי הטבע שהקדוש ברוך לימד אותנו דרך משה עבדו, אדם מתנתק מדרך החיים, דרך האמת כמו שכתוב: הַֽעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַֽחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָֽחַרְתָּ בַּֽחַיִּים לְמַעַן תִּֽחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶֽךָ: (דברים ל יט).
כלומר: על ידי "לאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ…" (שם כ) תקבל את החיים והברכה.
ואדם שסוטה מדרך האמת מהוראות היצרן: וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (שם יז-יח)

כמו שאמרו רז"ל בתיקוני הזוהר:  שאדם שעובר עבירה הוא בעצם משחית את הנפש ואז ממילא כתוצאה מכך הוא מקבל נגעים וייסורים בגוף לפי העניין.

לדוגמא: אדם שמקבל מחלה בפה בגרון וכו' צריך לראות איזה שקרים הוא שיקר, איזה לשון הרע דיבר וכו'.וְאִם נִשְׁמָתָא אִיהִי מִתְטַנְפָא בְחוֹבִין, אוֹ גָּרַע מִינָהּ אֲפִילוּ פִקּוּדָא חֲדָא מֵאִינוּן פִּקּוּדִין, כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, בְּהַהוּא אֲתַר (נ"א אבר) דְּשַׁרְיָא עֲבֵירָה וְאִסְתַּלַּק מִצְוָה מִנֵּיהּ, הַהוּא אֵבֶר אִיהוּ פָּגוּם, וְאִיהוּ מוּם דְּנִשְׁמָתָא, בְּגִינֵיהּ לָא שַׁרְיָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל נִשְׁמָתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כא יח) כָל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב, נִשְׁמָתָא דְאִית בָּהּ מוּם בְּחַד מֵרַמַ"ח פִּקּוּדִין דִּילָהּ לָא אִתְקְרִיבַת בְּגִינֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.אֲבָל נִשְׁמָתָא מִסִּטְרָא דִשְׁכִינְתָּא לֵית בָּהּ מוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר ד ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעִִיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ (תיקון נ"א נב ב)

תרגום:ואם הנשמה ההיא מתנטפת בעוונות, או חסרה ממנה אפילו מצווה אחת מאותן מצוות, כמו שהעמידו בעלי המשנה: עברה מכבה מצווה – באותו מקום שהעברה שורה והמצווה נסתלקה ממנו, האיבר ההוא פגום, והוא מום של הנשמה, שבגללו אין הקדוש ברוך הוא שורה על הנשמה. זהו שכתוב: "כל איש אשר בו מום לא יקרב" – נשמה שיש בה מום ברמ"ח המצוות שלה, אין הקדוש ברוך הוא קרב אליה בגללו (בגלל המום).אבל נשמה מהצד של השכינה אין בה מום, ככתוב: (שיר ד ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעִִיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.

 

חמץ משמעו חיידקים שמנפחים את הבצק או מתסיסים את היין.תהליך ההתפחה של בצק או יצירת יין מצריך כחובה את האיטום של אותו הכלי ועל ידי כך נמנעת כניסה של חמצן. בהיעדר חמצן החיידקים מתחילים לנשום נשימה שנקראית בעגה המדעית 'נשימה אנ-אירובית' שפירושה יצירת אנרגיה מפחמן דו-חמצני (ועוד). ואז זה גורם לבצק להתנפח ולייצור של אלכוהול וכו'.בסוד מה שקורה במצב הזה, זה שברגע שאטמנו את הכלי לא נכנס אליו חמצן שמשמעו אור מכיוון והמספר אטומי של חמצן לפי המדע שלהם הוא מספר 8 כלומר הוא מכיל 8 פרוטונים ו-8 אלקטרונים.

8 זה מספר של האין-סוף וכך אנו רואים שאטימת הכלי חוסמת את האורות האלה (חמצן) ואז החיידקים עושים פעולתם.כלומר אנחנו לומדים שצריכים להתקיים 2 תנאים לצורך פעולת הקליפות:

1. אור בלי כלי – כמו עינב ללא קליפה. עינב עם הקליפה יש לו זמן מדף ארוך יותר לעומת עינב שנקלפה קליפתו שיש לו זמן מדף קצר ביותר.  

חמץ מה שהוא עושה, הוא מייצר מצב של בחינה חיצונית מנופחת כמו חיטה ומים שמכניסים להם שמרים (חיידקים), ואוטמים את הכלי וכתוצאה מאוויר הבצק מתפנח ונהיה נפוח למרות שמדובר בפועל באותו חומר.

למה הדבר דומה?

נחש קוברה שמרגיש מאויים והוא מזדקף ופותח את ראשו כדי להיראות גדול יותר למרות שמדובר באותו נחש בדיוק ללא שום שינוי בעוצמה שלו. כך הגאווה גורמת לאדם לנפח את עצמו יותר ממה שהוא כלומר הכלי, העטיפה, הקליפה החיצונית מראה מצב שהתוכן הוא יותר גדול ממה שאכן יש בו, מצב שבו אין תוכו כברו. העיקרון הזה לעולם עובד אצל עמי הארצות שהם בחינת ארץ כמו שאמרו: "אסתירא בלגינא קיש קיש קריא" -כלומר מטבע בקופה עושה הרבה רעש אבל אם היו הרבה מטבעות לא היה עושה הרבה רעש.

לעומת זאת, אצל תלמידי חכמים, שהם בחינת שמיים, תוכם כברם ולכן אתה תראה שהעטיפה והפנימיות שלה בד"כ שווים או אפילו שהפנימיות מתעלה מהציפייה שציפית על אותו בן אדם יחסית לעטיפה החיצונית הצנועה.ועל זה אמרו בבבא מציעה עמ' פ"ז:כתיב {בראשית יח-ה} ואקחה פת לחם וכתיב {בראשית יח-ז} ואל הבקר רץ אברהם אמר רבי אלעזר מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים. (עיין שם עוד).